Jerusalem – Győr – Jerusalem
“He recognized his handwriting from 46 years ago and his eyes filled with tears. The Haggadah that he sent to his parents from Jerusalem, in 1934, about a year after he immigrated to Israel as a young man, was found. But the parents, as most of the Jews in this glorious community, ascended to heaven in the smoke of the furnaces… He wiped a tear, sank into contemplation, and after a while decided to call the person who found the Haggadah and ask for its return”.
In 1980, two articles were published in Maariv newspaper in Israel, one month apart, both dealing with a Passover Haggadah and the city of Győr. The story begins in 1933, when Karoly Gluck, born in Győr, immigrated to the Land of Israel. Gluck, who was 21 years old at the time, lived at first in several Kibbutz’s, and later settled in Jerusalem. In Israel, he changed his name to Yehuda Tamir. About a year after his arrival, Yehuda sent a gift to his family who had remained in Győr: an elegant Passover Haggadah, with an olive wood cover, decorated with paintings by the artist Nahum Gutman.
Yehuda wrote a dedication within the Haggadah to his family, in Hebrew and Hungarian:
The connection between Yehuda and his family in Győr was interrupted during World War II. His parents and siblings were among the Jews of the city who perished in Auschwitz-Birkenau in June 1944.
In the autumn of that year, a forced labour brigade, including several Jews, arrived at Győr. Among them was Benjamin (Bela) Grun, who was born in the town of Dunaszerdahely (Dunajská Streda), now in southwestern Slovakia. On Rosh Hashanah of 1944 (תש”ה), Benjamin, along with other Jews from his brigade, went to the deserted synagogue in Győr, to look for prayer books (Machzor) for the holiday. In the synagogue, in a pile of books, the decorated Haggadah caught Benjamin’s attention. Benjamin took the Haggadah with him, and decided that in case he survives, he will bring it with him to Israel.
Benjamin survived the Holocaust years, and afterwards indeed immigrated to Israel, taking the Haggadah with him. Throughout the years, Benjamin searched for the owner of the Haggadah. In 1980, before Passover, Benjamin Grun’s story was published in Maariv newspaper. The article was read by Yehuda Tamir, who immediately recognized the Haggadah he had sent to his family. On Holocaust Remembrance Day 1980, 46 years after it was sent to Győr, the Haggadah returned to its owner.
If you know any of the persons mentioned in these articles, or rather their families, or have any additional information, please contact us.
Amir Livnat, genealogical researcher from Győr, living in Israel, has discovered this story about the Passover Haggadah from Győr in an Israeli newspaper referenced here below. He has kindly composed and communicated the story for publication on our website.
The Hebrew text of the post without illustrations is published below.
The original articles (in Hebrew) can be viewed here:
The Haggadah that left Jerusalem for Hungary and returned after the Holocaust, Maariv, March 28, 1980, p. 33; The aftermath of the Haggadah story, Maariv, April 25, 1980, p. 25
מירושלים לג’יור ובחזרה: מסעה הלא יאמן של הגדה
“הוא זיהה את כתב-ידו מלפני 46 שנים ועיניו דמעו מהתרגשות. הנה, נמצאה ההגדה ששלח להוריו מירושלים, בשנת 1934, כשנה אחרי עלותו ארצה כבחור צעיר. אך ההורים, כרוב יהודיה של הקהילה המפוארת, עלו השמימה בעשן הכבשנים… הוא מחה דמעה, שקע בהרהורים, ואחרי זמן החליט לצלצל למי שמצא את ההגדה ולבקש את החזרת האבדה”.
בשנת 1980 פורסמו בעיתון מעריב שתי כתבות בהפרש של חודש ימים זו מזו, שתיהן עסקו בהגדה של פסח ובעיר ג’יור (Győr). ראשיתו של הסיפור בשנת 1933, עת עלה לארץ ישראל קארי גליק, יליד העיר ג’יור. גליק, שהיה אז בן 21, התגורר תחילה במספר קיבוצים, ובהמשך השתקע בירושלים. בישראל, שינה את שמו ליהודה תמיר. כשנה לאחר עלייתו, שלח יהודה מתנה אל משפחתו שנותרה בג’יור: הגדה מהודרת לפסח, עם כריכת עץ זית, מעוטרת בציורי האמן נחום גוטמן.
בתוך ההגדה כתב יהודה הקדשה למשפחתו, בעברית ובהונגרי.
הקשר של יהודה עם משפחתו בג’יור נקטע במהלך מלחמת העולם השניה. הוריו ואחיו היו בין יהודי העיר שנספו במחנה אושוויץ-בירקנאו ביוני 1944.
בסתיו של אותה השנה, הגיעה לג’יור פלוגת עבודה ובה מספר יהודים. ביניהם היה בנימין (בלה) גרין, יליד העיירה דונה-סרדאהלי (Dunaszerdahely) – כיום דונאיסקה סטרדה (Dunajská Streda) בדרום מערב סלובקיה. בראש השנה תש”ה, הלך בנימין, יחד עם מספר יהודים מפלוגתו, אל בית הכנסת השומם בג’יור, כדי לחפש מחזורים לחג. בבית הכנסת, בערימה של ספרי קודש, צדה את עינו של בנימין ההגדה המעוטרת. בנימין לקח את ההגדה איתו, והחליט כי אם ישאר בחיים, יביאה עמו לארץ ישראל.
בנימין שרד את שנות השואה, אחריהן אכן עלה ארצה, וההגדה עמו. בכל השנים, חיפש בנימין את בעליה של ההגדה. בשנת 1980, בסמוך לחג הפסח, פורסם סיפור ההגדה של בנימין גרין בעיתון מעריב. את הכתבה קרא יהודה תמיר, שזיהה מיד את ההגדה ששלח למשפחתו. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, 46 שנים לאחר שנשלחה לג’יור, שבה ההגדה אל בעליה.
אם יש לכם קשר למוזכרים בכתבות הללו, או מידע נוסף, מוזמנים ליצור קשר ולהוסיף.
בכתבות המקוריות ניתן לצפות כאן:
ההגדה שיצאה מירושלים להונגריה וחזרה אחרי השואה, מעריב, 28 במרץ 1980, עמ’ 33
חתימתו של סיפור ה”הגדה”, מעריב, 25 באפריל 1980, עמ’ 25