Jeruzsálem – Győr – Jeruzsálem
„Felismerte 46 évvel ezelőtti kézírását, és könnybe lábadtak a szemei. Megtalálta a Haggadát, amelyet 1934-ben, körülbelül egy évvel azután, hogy fiatalemberként kivándorolt Izraelbe, Jeruzsálemből küldött a szüleinek. De a szülők, mint a legtöbb zsidó ebben a közösségben, a kemencék füstjében szálltak fel az égbe… Letörölt egy könnycseppet, elgondolkodott és elhatározta, hogy felhívja azt, aki megtalálta a Haggadát, és visszakéri”.
1980-ban egy hónap különbséggel két cikk jelent meg az izraeli Maariv napilapban. Mindkettő egy pászka Haggadával és Győr városával foglalkozott. A történet 1933-ban kezdődik, amikor a győri születésű Glück Károly kivándorolt Izraelbe. Glück, aki ekkor 21 éves volt, először kibucokban élt, majd Jeruzsálemben telepedett le. Izraelben Yehuda Tamirra változtatta a nevét. Megérkezése után körülbelül egy évvel ajándékot küldött Győrben maradt családjának: egy elegáns, olajfa borítójú pászka Haggadát, amelyet Nahum Gutman festményei díszítettek.
A Haggada megtekinthető: HebrewBooks
Jehuda a Haggada belső borítóján dedikációt írt a családjának, héberül és magyarul:
A második világháború alatt megszakadt a kapcsolat Jehuda és győri családja között. Szülei és testvérei a város zsidóságának döntő többségével együtt 1944 júniusában Auschwitz-Birkenauban pusztultak el.
Az év őszén egy zsidó munkaszolgálatos brigád érkezett Győrbe. Köztük volt Grün Béla (Benjamin), aki a ma Délnyugat-Szlovákiában fekvő Dunaszerdahely (Dunajská Streda) városában született. 1944 Ros Hásánáján (תש „ה) Benjámin a brigádjához tartozó többi zsidóval együtt elment a győri elhagyatott zsinagógába, hogy imakönyveket (Machzor) keressen az ünnephez. A zsinagógában, egy halom könyv között a díszes Haggada felkeltette Benjamin figyelmét. Magával vitte a Haggadát, és elhatározta, ha életben marad, elviszi azt Izraelbe.
Benjamin valóban túlélte a holokausztot és kivándorolt Izraelbe. Magával is vitte a Haggadát. Éveken át kereste a Haggada tulajdonosát. 1980-ban, Peszách előtt, Benjamin Grün története megjelent a Maariv újságban. A cikket olvasta Yehuda Tamir, aki azonnal felismerte a Haggadát, amelyet egykor a családjának küldött. 1980-ban, a Holokauszt emléknapján, 46 évvel azután, hogy Yehuda Győrbe küldte, a Haggada visszakerült eredeti tulajdonosához.
Ha ismered a cikkekben említett személyeket vagy leginkább családtagjaikat, illetőleg bármilyen további információval rendelkezel, kérünk, lépj kapcsolatba velünk.
Amir Livnat, Izraelben élő, győri gyökerű genealógiai kutató fedezte fel ezt a történetet a győri pászka Haggadáról egy izraeli újságban, lásd lent. Ő állította össze és megküldte a történetet a honlapunkon történő közzététel céljából.
A bejegyzés héber szövegét illusztrációk nélkül lent tesszük közzé.
Az eredeti cikkek (héberül) itt tekinthetők meg:
The Haggadah that left Jerusalem for Hungary and returned after the Holocaust, Maariv, March 28, 1980, p. 33; The aftermath of the Haggadah story, Maariv, April 25, 1980, p. 25
מירושלים לג’יור ובחזרה: מסעה הלא יאמן של הגדה
„הוא זיהה את כתב-ידו מלפני 46 שנים ועיניו דמעו מהתרגשות. הנה, נמצאה ההגדה ששלח להוריו מירושלים, בשנת 1934, כשנה אחרי עלותו ארצה כבחור צעיר. אך ההורים, כרוב יהודיה של הקהילה המפוארת, עלו השמימה בעשן הכבשנים… הוא מחה דמעה, שקע בהרהורים, ואחרי זמן החליט לצלצל למי שמצא את ההגדה ולבקש את החזרת האבדה”.
בשנת 1980 פורסמו בעיתון מעריב שתי כתבות בהפרש של חודש ימים זו מזו, שתיהן עסקו בהגדה של פסח ובעיר ג’יור (Győr). ראשיתו של הסיפור בשנת 1933, עת עלה לארץ ישראל קארי גליק, יליד העיר ג’יור. גליק, שהיה אז בן 21, התגורר תחילה במספר קיבוצים, ובהמשך השתקע בירושלים. בישראל, שינה את שמו ליהודה תמיר. כשנה לאחר עלייתו, שלח יהודה מתנה אל משפחתו שנותרה בג’יור: הגדה מהודרת לפסח, עם כריכת עץ זית, מעוטרת בציורי האמן נחום גוטמן.
בתוך ההגדה כתב יהודה הקדשה למשפחתו, בעברית ובהונגרי.
הקשר של יהודה עם משפחתו בג’יור נקטע במהלך מלחמת העולם השניה. הוריו ואחיו היו בין יהודי העיר שנספו במחנה אושוויץ-בירקנאו ביוני 1944.
בסתיו של אותה השנה, הגיעה לג’יור פלוגת עבודה ובה מספר יהודים. ביניהם היה בנימין (בלה) גרין, יליד העיירה דונה-סרדאהלי (Dunaszerdahely) – כיום דונאיסקה סטרדה (Dunajská Streda) בדרום מערב סלובקיה. בראש השנה תש”ה, הלך בנימין, יחד עם מספר יהודים מפלוגתו, אל בית הכנסת השומם בג’יור, כדי לחפש מחזורים לחג. בבית הכנסת, בערימה של ספרי קודש, צדה את עינו של בנימין ההגדה המעוטרת. בנימין לקח את ההגדה איתו, והחליט כי אם ישאר בחיים, יביאה עמו לארץ ישראל.
בנימין שרד את שנות השואה, אחריהן אכן עלה ארצה, וההגדה עמו. בכל השנים, חיפש בנימין את בעליה של ההגדה. בשנת 1980, בסמוך לחג הפסח, פורסם סיפור ההגדה של בנימין גרין בעיתון מעריב. את הכתבה קרא יהודה תמיר, שזיהה מיד את ההגדה ששלח למשפחתו. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, 46 שנים לאחר שנשלחה לג’יור, שבה ההגדה אל בעליה.
אם יש לכם קשר למוזכרים בכתבות הללו, או מידע נוסף, מוזמנים ליצור קשר ולהוסיף.
בכתבות המקוריות ניתן לצפות כאן:
ההגדה שיצאה מירושלים להונגריה וחזרה אחרי השואה, מעריב, 28 במרץ 1980, עמ’ 33
חתימתו של סיפור ה”הגדה”, מעריב, 25 באפריל 1980, עמ’ 25